לב-רון נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי כספי בסך 5,000 ₪.

לפני הנטען בתביעה התקשר התובע עם הנתבעת והובטח שישלם 190 ₪ לחודש כולל הכול. הוא קיבל לרשותו טלפון מסוג נוקיה 97N וכבר בחודש הראשון הבחין כי הסכום שהורד מחשבונו הוא 330 ₪ ובחודש השני 260 ₪. לטענתו, נאמרו לו תחילה נאמר שזה החיוב בחודש הראשון ואח"כ שמדובר בטעות וכי הוא יזוכה. לדבריו, ניתנו לו תירוצים ואמתלות ע"י הנתבעת והיא נהגה בחשבון הבנק שלו כבתוך שלה.

התובע ניהל שיחות רבות והובטח שהעניין יסודר אך הנתבעת החלה לגבות כספים שלא כדין ולא כפי שסוכם. בשיחה עם עובדת בשם שירלי ביקש להפסיק את השירות וזו הבטיחה להחזיר את המצב לתחילתו לפי גבייה של 190 ₪ ואף נתנה כפיצוי דיבורית לרכב, דבר שלא קיבל בפועל. החיובים הגבוהים נמשכו ואף נאמר לו כי אין עובדת בשם שירלי אצל הנתבעת ולא ידעו במה מדובר. התובע ביטל את הוראת הקבע, והנתבעת דרשה ממנו דמי ניתוק בסך 700 ₪ + 2000 ₪ על הטלפון הנייד שהתובע מוכן להחזיר. התובע טוען שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויתיה והוא חווה עוגמת נפש רבה וטרטור.

הנתבעת טוענת כי התובע זוכה לכל התנאים שהובטחו לו עפ"י ההסכמים איתו. היא מכחישה כל הבטחה בנוגע לגובה החשבונית הסופית בכל חודש שכן גובה החשבונית משתנה ותלוי בשימושי הלקוח ועל כן לא יכולה הנתבעת לחזות את גובהה מראש והתובע לא מציג בדל ראיה להבטחה כזו.

לטענתה, ביום 2.12.09 עבר התובע מרשת אחרת לנתבעת והצטרף לחבילה שכללה 1,000 דקות שיחה בעלות של 299 ₪ בכל חודש (לפני מע"מ) ובחר לרכוש מכשיר ודיבורית לרכב בסך 3,600 ₪ בחלוקה ל – 36 תשלומים, וכן שילם סך 31.95 (לפני מע"מ) בגין שימוש ברשת הדור השלישי. כנגד חיובים אלו זכה התובע להטבות שונות.

התובע לא מפרט את טענותיו – בניסיון להבין על מה הוא מבסס את תביעתו. עלות החבילה הינה 299 ₪ בהפחתת הטבת מעבר מרשת אחרת בגובה 100 ש"ח + 10% הנחה עבור החשבונית והדבר מביע לסך של כ - 170 ₪ בממוצע לחודש, אך החשבון הסופי תלוי בשימושים שעושה הלקוח. התובע רכש מכשיר ודיבורית עליהם הוא מקבל החזר חלקי + עלות דמי שימוש בדור שלישי – ואלו יוצרים פער בתשלום.

ביום 16.5.11 בחר התובע לנייד את קו הטלפון לרשת אחרת, ועם ביצוע הניוד חויב בגין יתרת התשלומים עבור הציוד שרכש בסך 2217.11 ₪ + 326.78 ₪ בגין הפרת ההסכם בתום תקופת ההתחייבות. כן חויב הוא ביתרת השימושים שביצע בקו ובסה"כ 2,884.56 ₪ אותם מסרב לשלם ומנסה להתחמק מהתחייבות שנטל על עצמו.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע פנה והוסבר לו תחילה כי ההטבות להן זכאי יחלו במחזור החיוב המלא הראשון ולכן הוא לא רואה אותן בחשבונית הראשונה שאיננה מלאה. ביום 30.12.10 פנה התובע והלין כי במעמד העסקה הובטח שייהנה מחבילה כוללת 300 SMS ללא עלות ל 3 חודשים. למרות שלא היה לכך תימוכין נאותה הנתבעת וזיכתה אותו ב 74.70 ₪. התובע בחר במהלך החודשים להתקשר בעסקאות אחרות ושינה את תוכנית זמן האוויר.

הנתבעת דוחה את טענת התובע לפיה אם אין לו צורך במכשיר והוא מוכן להחזירו אזי הוא פטור מתשלום בגינו. לא יעלה על הדעת שאדם הרוכש מוצר ולא מוצא בו עוד צורך יבקש כי יתרת התשלומים בגינו תבוטל.

עוד היא טוענת כי התובע בחר לשנות תוכניות זמן אויר וביום 27.8.10 עבר למסלול מסויים וביום 27.3.11 עבר למסלול אחר. והוא אינו מביא זאת בחשבון.

התובע חב כספים לנתבעת בשל הפרת התחייבות, שימוש וציוד ומנסה להתחמק. הנתבעת פעלה בהגינות ובשירותיות והתובע אינו זכאי לפיצוי מקום שלא נגרם נזק.

עד כאן טענות הצדדים.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. לאחר ששקלתי את הטענות לא שוכנעתי כי התובע הוכיח את תביעתו. כל שצירף לכתב התביעה הוא דפי חשבון הבנק שלו ובהם חיובים לטובת הנתבעת ואולם לא די בכך כדי להצביע על הפרת התחייבות הנתבעת כלפיו.

הנתבעת לעומת זאת, נתנה מענה מפורט לכל הטענות בכתב התביעה, וצירפה העתקי התוכניות בהן היה קשור הלקוח. לא שוכנעתי כי התובע לא יכול היה לקבל את ההסכם עליו חתם או כי הנתבעת מנעה ממנו לקבלו, שכן בעדותו אישר כי הגיע למרכז שירות וביקש את החוזה ונאמר לו שהדבר ייקח זמן. משמע, שלא הוכח כי היה סירוב למסור לו את הפרטים כפי שטען בתחילה, וייתכן שאם היה ממתין היה מקבל את מבוקשו.

לא די לבוא ולטעון כי צד כלשהו להסכם הפר אותו אלא יש להוכיח טענה זו. לתובע לא היה כל מענה לטענות המפורטות של הנתבעת, כפי שבאו בכתב ההגנה. הוא לא התייחס לטענה כי עבר מתוכנית לתוכנית (דבר הכרוך, מטבעו, בשינוי תעריפים), כי החליט על דעת עצמו לבטל את הוראת הקבע וכי עליו לשלם עבור הערך השיורי של המכשיר. אין די בצירוף תדפיס חשבון הבנק כדי להוכיח כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי הלקוח, שכן, במקרה זה, הסבירה הנתבעת לא רק שהתובע עבר בשלב מסויים לתוכנית תעריפים אחרת, אלא, שהחיוב החודשי תלוי גם בהיקף השימוש שעושה הלקוח ברשת וטענה זו לא נסתרה על ידי התובע.

טענות התובע נטענו בכלליות רבה, והוא לא הביא אף אסמכתא לטענתו כי פנה פעמים רבות לנתבעת והתלונן. על כן, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכמים איתו. לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 350 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ב, 02 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.